החלטה בתיק ו"ע 5743-08-09

1.     זהו ערר שהוגש לוועדה על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק הביוב") בגין דרישת תשלום היטל ביוב, אשר הוצאה על ידי המשיבות בעקבות בקשה להיתר בנייה שהוגשה על ידי העוררים (להלן: "הבקשה להיתר"). הבקשה להיתר היתה לבנייה חדשה של מבנה מגורים בשטח של 3,120.66 מ"ר במקרקעין הידועים כגוש 6154 חלקה 284 ברחוב רמז 11 בגבעתיים (להלן: "המקרקעין").

2.     העורר 1 (להלן: "העורר") הוא הבעלים בעוררת 2 (להלן: "העוררת") שהיא בעלת הזכויות במקרקעין. הזכויות במקרקעין נרכשו על ידי העוררים מבעלי הנכס הקודמים. ארבע דירות נרכשו ביום 17.10.2007 מבני הזוג פרומוביץ אפרים וטובה ודירה נוספת נרכשה ביום 21.1.2008 מבני הזוג יצגר ישעיהו ופנינה. בגין ארבע הדירות שנרכשו מבני הזוג פרומוביץ הנפיקה העירייה ביום 2.10.2008 ארבעה אישורים על תשלום כל המיסים מלשכת רישום המקרקעין, גם בגין הדירה שנרכשה מבני הזוג יצגר הנפיקה העירייה ביום 1.9.2008 אישור על תשלום כל המיסים בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "אישורי המיסים").

3.     לצורך הקמת הבניין החדש ביקשו העוררים להרוס את הבניין הישן, אשר לטענתם הוקם לפני עשרות רבות של שנים בשנת 1946 ובאישור העירייה. הבניין הישן כלל חמש דירות מגורים בשטח כולל של 722.80 מ"ר, אשר ללא קומת הגג שיטחו 530 מ"ר. בניין המגורים החדש הוא בן חמש קומות כולל 16 יחידות דיור, שתי קומות מרתף חנייה, קומת עמודים מפולשת, פנטהאוז וקומת גג בשטח כולל של 3,120.66 מ"ר (להלן: "הבניין החדש").

4.     לאחר משא ומתן בין הצדדים קיבלו העוררים ביום 16.7.2009 דרישה מתוקנת לתשלום אגרות והיטלי פיתוח וביניהם היטל ביוב, כאשר סך הכל דרישת התשלום בכל הנוגע להיטל ביוב עמדה על 263,861 ש"ח. העוררים שילמו תחת מחאה בכדי למנוע עיכוב בהוצאת היתר הבנייה.

5.     לאחר הגשת הערר השמיעו הצדדים את העדים מטעמם. מטעם העוררים העידו המהנדס יוסף שוסט, מודד מר שאול חפץ והעורר. מטעם המשיבות העידו גב' ציפי גורסקי, הנדסאית רישוי במינהל הנדסה במשיבה, ומר פיטר סורקין, מהנדס ביצוע במחלקת תשתיות במשיבה.

טענות העוררים בסיכומים

6.     העוררים טוענים כי קו הביוב המשרת את המגרש הוקם בשנים 1958-1962.

7.     לטענת העוררים סמכות המשיבות להשית היטל ביוב קמה מכח חוק עזר לגבעתיים (ביוב) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק העזר") אשר תוקן בחוק העזר גבעתיים (ביוב התש"ס - 2000) (להלן: "חוק העזר החדש") ומכח חוק הביוב.

8.     אין מחלוקת לטענת העוררים כי המבנה הישן חובר לקו הביוב בין השנים 1958 ל-1962 כאשר הקו עצמו הוקם בין השנים הנ"ל. לפיכך טוענים העוררים, כי תשתית הביוב המשרתת את המגרש מומנה בעת הקמתה בתקופת שיטת דמי ההשתתפות, אשר חלה לפני שנת 1964, וכאשר לאחר שנת 1964 ועד היום, לא ביצעו המשיבות עבודות ביוב כלשהן המזכות אותה לגבות היטל ביוב מהעוררים.

9.     עוד טוענים כי יש להסיק מכך שהמשיבות הנפיקו את אישורי המיסים כי שולמו דמי השתתפות עבור התקנת התשתיות.

10.עוד הם טענו בעניין זה כי לא ניתן להטיל היטל ביוב בשנת 2009 עקב עבודות שנעשו בשנת 1958 ובכך יש ניתוק זיקה בין ביצוע העבודות לבין הוצאת דרישת התשלום. לעניין זה מפנים העוררים לע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי יזום השקעות ובנייה בע"מ פד"י נ"ז (1) 340 (להלן: "פסק דין אל עמי"). עוד טענו בעניין זה להתיישנות.

11.טענה נוספת בפי העוררים היא, כי ההיטל עומד בסתירה לסעיפים 250 ו-251 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

12.עוד טוענים העוררים כי עבודות ביוב שביצעו המשיבות ומפורטות בסעיפים 9-21 לכתב התשובה לערר ביניהן, התקנת תא ביוב חדש לחיבור לקו ביוב חדש על ידי המשיבות בחודש יולי 2008 הן בגדר עבודות תחזוקה בלבד ואין להן רלוונטיות להיטל הביוב.

13.לגופה של ההודעה, טוענים העוררים כי יש לקזז את שטחו של הבניין הישן מהשטח לחיוב היטל הביוב כאשר שטח המבנה הישן כולל קומת הגג מסתכמים בכ-722.8 מ"ר על פי תצהיר מיום 7.11.2010 של המודד מר שאול חפץ (להלן: "המודד").

14.עוד טוענים העוררים שכתוצאה מתוספת הבנייה לא נדרש להתקין ביוב נוסף או ביוב חדש כיוון שחלקה הארי של תוספת הבנייה הוא שטח המיועד לחניונים (1,112 מ"ר). כאשר בחניונים אין אסלות, מקלחות, טיהורים ונקודות למכונות כביסה. לפיכך שטחם של שטחים אלו לנביעת הביוב היא אפסית.

15.עוד טוענים העוררים כי המשיבות לא עמדו בדרישות הפורמליות המהותיות המהוות תנאי לחיוב בהיטל הביוב משום שנמנעו ממסירת הודעה כנדרש על פי סעיף 16 לחוק הביוב.

טענות המשיבות בסיכומים

16.המשיבות טוענות כי טענת התיישנות ומועד להתגבשות עילת התובענה היא טענה המהווה הרחבת חזית אסורה.

17.המשיבות טוענות עוד כי העוררים לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענותיהם משום שלא בדקו בדיקה עובדתית בנוגע לסוגיות נשוא הערר מול הבעלים הקודמים של הנכס, או מול המשיבות ולכן לא הוכיחו כי הבעלים של המקרקעין אכן שילמו את דמי ההשתתפות במלואם.